וירחב בך השקט כאור בשולי הענן

אבא ואמא למדו אצל ליאור טל שדה בשנים האחרונות בבינ"ה. ליאור, מרצה על יהדות חילונית, העביר קורס קצר במדרשת קולות אודות חייה של רוזה לוקסמבורג. במפגש האחרון שהתקיים ביום שלישי ה26/05/2020 מספר ליאור על השיר המוכר ביותר של לאה גולדברג "האמנם" שהושפע מאד ממכתביה של רוזה.

במהלך השיעור (שהתקיים בזום), ליאור משתף את הכיתה ביצירתה של אמא בעקבות שיר אחר של לאה גולדברג שלטעמו מתאר באופן הגרפי היפה ביותר את מהות החוויה של השיר "האמנם". עמידתה של הילדה בעלת הצמה הארוכה בפתחו של שדה זהוב. זו הייתה הזדמנות עבורו (ועבורנו) להקדיש לאמא את הקראת השיר, לחשוף את ציורה ואולי זווית נוספת על אמא.

אמא ציירה 40 שנה, סדרות שונות של ציורים מצאו נושאים קרובים לליבה: חייה ומותה של אחותה רחל'ה, המשפחה, ריהוט עתיק, נופי הקיבוץ וארץ ישראל, אגדות ילדים וצעצועים עתיקים ששכבו בבית. אחת הסדרות עסקה במשפטים מתוך שירים של משוררים שאהבה.

לאה גולדברג הייתה מהאהובות ביותר על אמא. היא יצרה ערב שירים עם מצגת אודות חייה של לאה, הקדישה כמה וכמה ציורים בסדרה למשפטים מתוך שיריה. היא עמדה במצגת על הקשר בין רוזה לוקסמבורג ולאה גולדברג והיטיבה לצייר בכישרון רב את הדימויים היפים של לאה בציוריה בסדרת הציורים.

ולרגע, זווית אישית שלי בקריאה היום את "האמנם" של לאה בהקשר של אמא וימיה האחרונים איתי:

ומחשוף ומחשוף

כף רגלך ילטף

בעלי האספסת

או שלפי שיבולים

ידקרוך ותמתק דקירתם

כמה רגעים מבית החולים.

מחשוף כף רגלך אחרי הניתוחים בגב, עם משאבות הזרמת הדם. ודקירות אין סופיות לבדיקות דם כדי לשמור על רמת סוכר. דקירות מתוקות. ואת תמיד מחייכת לאחיות המתנצלות על הדקירה, למודת דקירות מתוקות, כאילו מלטפת בחיוכך את הצוות הרפואי ומספרת להם שאת חזקה מהדקירה ומהמצב.

ותלכי בשדה הרטוב

וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן

החורף הרטוב שאותו בילית בבית החולים, והמבט מבעד לחלונות החדר של בית החולים בצפייה בעננים המתקדרים ובאור בשולי הענן. צפייה במטוסים ההולכים ומתמעטים ככל שהקורונה סגרה את השמיים. ומול השדה הרטוב, והאור המועט - השקט. השקט שבחרת להיות בו (על אף הנסיונות החוזרים ונשנים שלי לשים קצת מוזיקה בחדר...). והשקט לבקש לא להרעיש יותר, לא לטלטל ולסבול. לבקש להרחיב את השקט בחייך במה שנותר מהם.

ופשוטים ופשוטים

הדברים וחיים

ומותר בם לנגוע

ומותר לאהוב

ומותר ומותר לאהוב

להעיז לדבר על המוות ועל החיים. לחבק את הקרובים אליך גם במיטה, כפי שחיבקת כל החיים. להכיר בפשטות, שמותר לגעת ולחבק ומותר לאהוב. לשתף ולספר כמה אוהבים.

וביושר לבב שוב

תהיי ענווה ונכנעת

כאחד הדשאים כאחד האדם

וביושר וכנות, להיות ענווה מול המחלה. להיות כאחד האדם, להכיר בסוף. להיכנע לו.

ובעיקר, להשאיר אותנו עם ציורים, עם ליטופים וחיבוקים, עם המון המון אהבה.

אמא שלי, אל תלכי לבדך בשדה המוזהב.

ציורים נוספים של אמא אפשר לראות בדף הפייסבוק שפתחה וניהלה עבורה כציירת - כאן.