שבכל לילות הסדר בחיי ישבנו, בין יושבין ובין מסובין. ישבנו וקראנו בהגדה ובסיומה המשכנו לרצף שירים ארוך עם גיטרות לתוך הלילה. משפחת טירקל הגרעינית מחזיקה את השירה לאורך כל הערב עד שהאורחים מותשים. השולחן תמיד מסודר למופת, בכל שנה עיצוב מתחדש של מפיות וסידורי פרחים. ההגדות מסורתיות, אבל מגוונות - אוסף (כמו ארכיונאית טובה) שאמא שמרה בארון לחגים.
שבכל לילות הסדר היה תלוי פתק על המקרר עם התפריט לערב, ושם של כל מי שמכין את המנה. ושבכל לילות הסדר היה גפילטע של אמא (מודה, לא נגעתי. צמחוני.) וסלט חסה בחומץ. ובכל יום הולדת שלי אמא הכינה עבורי עוגת יום הולדת שהיא בעצם גם עוגת פסח, ולכן זכיתי לאכול אותה פעמיים בשנה - עוגת קוקוס עם קרם שוקולד.
שבכל לילות הסדר היו מוזמנים בלב רחב אורחים, מהארץ ומחו"ל - האורחים מרוסיה שישנו בקומה העליונה של סבא יעקב וסבתא שושנה, האורחים מברזיל של משפחת טרומבקה, האורחים מהמשפחות המורחבות של כל הכלות והחתנים. ובכל לילות הסדר אמא התאמצה להתאים את המזון לטעמם ואת ההגדה ללשונם של האורחים. מנות ראשונות לצמחוניים ולטבעוניים יחד עם אוכלי הדג והבשר. ובכל לילות הסדר יש חיוך מרוח מאושר לראות את כולם סביב השולחן.
ומה נשתנה הלילה הזה? אמא אינה. וכולנו מסוגרים ועצורים בבתים. וחסרונה מורגש כבר תקופה, ובטוח יחסר בליל הסדר עצמו. הלילה הזה כולו שונה.
איתי ונטע שאלו ב2016 מה נשתנה.