קצת לפני חנוכה עוד הספקנו לנטוע עצים ביער כפר החורש. ברוב חוצפתי לא הזמנתי בעצמי לאירוע את ההורים והם גילו על האירוע דרך הפייסבוק. אמא שאלה למה אנחנו לא הולכים לזה ביחד ומפה לשם, מצאנו את עצמנו ב14/12/2019 ביום נטיעת עצים במחנה הקיץ של הנוער העובד והלומד, מקום שאמא בילתה בו כנערה. את העצים הראשונים נטענו במחנה ברוש ואחרי שנטענו הספקנו לעשות סלפי עם הנטעים הצעירים:
בשלב מסוים אמא קצת התעייפה והלכה לשחק עם הילדים הקטנים בפינת המשחקים בזמן שאני ואבא המשכנו במלאכת הנטיעה. שתינו ביחד קפה, עשינו תמונה קבוצתית גדולה של כל המשתתפים באירוע וההורים הספיקו להכיר עוד כמה חברי תנועה בדרך חזרה לאוטו. אם אני לא טועה, זו הפעם האחרונה שאמא בילתה מחוץ לבית לפני שחלתה.
בחנוכה אמא הייתה נוהגת להזמין את המשפחה המורחבת להדלקת נרות. אחרי שכולם כבר התחתנו (טוב, כמעט כולם) והבר מצוות והבת מצוות טפטפו לאט, הדלקת נרות חנוכה במשותף היו אירוע מרכזי גדול למשפחת מרינברג המורחבת שבו לפחות פעם בשנה נפגשים. כמו בכל שנה, אמא שלחה הזמנה לנר שמיני של חנוכה אצלנו בבית, במוצאי שבת 28/12/2019. גם כשכבר ישבה עם שיעול ונייר טואלט על הכורסא שבועיים לפני נר שמיני, עדיין חיכתה לראות אם המצב ישתפר. קורונה הייתה מילה מוזרה שהתלוותה לתמונות של סינים במסיכה במחוז וואן בסין והקירור והחולשה של אמא לא העלו סימנים מחשידים מיוחדים.
לאמא היה חשוב מאד להפגיש את המשפחה. לשמוח ביחד, שנשמור על קשר. כל כך היה לה חשוב שהיא קיוותה שהחגיגה לא תתבטל, ושלא כהרגלה הודיעה לכולם רק יום לפני שהאירוע מבוטל, כי היא הייתה חלשה מידי מכדי לארח.
הכרטיסים שלי ושל מאיה לרומא כבר הוזמנו לכבוד יום ההולדת שלי. לאמא תמיד היו מחלות שליוו אותה ברקע, אבל היא תמיד שמרה על עצמה מאד. בתיק תמיד היה שוקולד או סוכר כדי לאזן את רמת הסוכר שלא תחטוף התקף סכרתי. הרגליים טופחו כדי להימנע מפצעים וחתכים שגם הם יכלו להוות סכנה. שיעולים היו לאמא גם לפני חנוכה תש"ף ושום דבר לא הכין אותי לנר שמיני של חנוכה כמו זה שהיה שנה שעברה.
נסעתי בכל זאת להדליק את החנוכיה עם ההורים. לא לוותר לפחות על המפגש שלנו. הדלקנו חנוכיה מלאה וצילמתי תמונה אחת עם אמא ותמונה אחת עם אבא.
זו בעצם התמונה האחרונה שלי עם אמא בבית. ארבעה ימים אחרי כבר הייתי בדרך לרומא. חופשת יום הולדת של שבוע. קיוויתי שכשאחזור אמא כבר תרגיש טוב יותר ונוכל לחגוג במקום הנר השמיני שהתפספס. תוך כדי הטיול באיטליה שיתפתי את ההורים בחוויות. לא ידעתי שאמא כבר התאשפזה והתחילה בדיקות... מבחינת אמא, זו הייתה הזדמנות להיזכר בטיול הנפלא הראשון שלה לחו"ל עם אבא:
השבוע היה אירוע נטיעת עצים נוסף ביער כפר החורש. הערב נדליק נר שמיני של חנוכה. הספירה לאחור של אז היא עוד נקודה ברצף של מחזור החיים. כשאדליק הערב את הנרות, אזכר באמא על הכורסא האדומה, נאחזת בחיים וברצון להיפגש. "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור." - גורדון.
החנוכיה כפי שצילמתי אותה ליד אמא, בחנוכה תש"ף.
חג שמח.
מתגעגע אליך מאד אמא.