בעמוד הראשי באתר ישנו טופס שמזמין אתכם לשלוח לנו סיפורים וזכרונות מנגה. אם תסמנו את התיבה בסוף הטופס, אבין מכך שתרצו שאשתף בסיפורים. ומידי פעם, אשתף כאן בסיפורים שלכם ושלכן על נגה.
אתחיל בסיפורים של חוה אבנרי ושרקה צבעוני.
אני(חוה) ונגה ז"ל היינו חברות מאד טובות, שיחקנו שעות יחד, בערך בין הגילאים 6 עד 10 שאז עברנו לגור ברמת חן. זכורים לי משחקי הדמיון שלנו, עת בילינו את זמננו במטע שמאחורי בית מרינברג ברחוב דפנה(אז קראו כך לרחוב). שעות שיחקנו גם ברחוב עצמו שהיה מוקף כולו בעצי פיקוס עבותים. שיחקנו מחבואים, תופסת, 5 אבנים. והיה כמובן את קודקוד התרנגול האהוב שלא פעם ניקר אותנו ו"שלט" בגאון על לול התרנגולות שנימצא במטע מאחורי הבית. נגה זכורה לי כילדה רגישה, שקועה לא פעם בדמיונותיה ומאד חברותית. ברבות הימים נהפכנו למשפחה עת אלי התחתן עם האחות הגדולה רוחל'ה. מקווה שלא תדעו עוד צער, נגה תיזכר לעד לטובה ובאהבה בנבכי זכרונות ילדותי ולעת בגרותה כאחות גיסתי האהובה.
חוה אבנרי
נגה תמיד מצאה משהו חיובי בכל מצב. שילוב מנצח יחד עם כשרון הכתיבה. נתקע לי בראש סיפור שלה על מיכה ויותם שיצאו לשביל ישראל. סיפרה כל מיני חוויות של השניים ועל הלבד שלה ולסיום כתבה שלפחות עכשיו היא לא צריכה להאבק עם הקרש בשרותים. נגה סיפרה בגאווה על נכדיה, על כשרון הריקוד והציור של לירי ועל החכמות של שאר הנכדים. על החופשות המשפחתיות בצימרים ברחבי הארץ ובחו'ל. סיפורים מעוררי קינאה על הרמוניה משפחתית, חיים צנועים ועשירים בתוכן חום ואהבה. זכיתם! לי יש המון זיכרונות מנגה מהיציאות המשותפות לציור בקיבוצים. תמיד נגה מתחשבת מפרגנת ונעימת הליכות. מוכשרת בציור אך לא מכירה בכישרונה. מביאה מהאינטרנט צילומי ציורים שכמוהם היא רוצה לצייר. לקח זמן לשכנע אותה שהציורים שלה טובים יותר היתה לה אהבה אין סופית של נופי הארץ אותם ציירה בכשרון רב. שילוב עם ציורים בעקבות שירה. היא היתה כנה וישרה. ואין אדם שהכיר אותה שלא נכנסה לו ללב תמיד אוהב אותה.
שרקה
