שלוש שנים לאמא

דברים שהקראתי מעל קברה ביום שישי ה17/3/2023:

אמא,

נראה שלחזור אליך מתלווה תמיד לאירוע לאומי משמעותי. נפרדנו ממך לפני שלוש שנים בתחילתו של הסגר הראשון. העולם השתנה באותו רגע ללא היכר. אנשים שחוו התרחקות כפויה אימצו נורמות של מרחק וזהירות, קשה פתאום להתקרב. העבודה מרחוק שינתה את עולם העבודה. שאלות על חיסונים והתנגדות להן ובכלל החשש מהאחר הובילו להרבה חוסר אמון בין אנשים. חוסר אמון שחלחל עמוק ללב והרחיק אנשים מעצמם ומהקרובים להם.

בשבועות האחרונים המדינה שוב רועשת. כוחות הזויים וקיצוניים מהימין מנסים להעביר הפיכה דורסנית תוך כדי ניצול כוחם שמגיע מסטטוס קוו לא מעוגן, כזה שמשאיר את כינון מערכות היחסים בין הרשויות לאדיבות ואמון. אותו אמון שנשחק עמוק. במקום לתקן עוולות היסטוריות גוררים את המדינה למשבר חוקתי, משבר אמון בין אנשים. ברחובות מרססים אחד את השני בגז פלפל, מנסים לדרוס מפגינים, צועקים בוגדים בקלות. הפוליטקאים מתבצרים ומשסים את הציבורים, לא מוכנים להידבר, לא מוכנים להיתפשר. קול דאלים גבר. דוהרים בחקיקה ויחד איתם מושכים בקצוות השיער את הציבור לאלימות.

אני זוכר שמאז ההפגנה ההיא שבה נרצח רבין המעטת ללכת להפגנות. רק בשנים האחרונות ממש מצאת את עצמך שוב ברחוב, מעורבת ומוחאת. אני לא יודע מה היית עושה היום, אבל חולפת בראשי המחשבה לא פעם האם טוב שאת לא כאן כדי לראות את זה? שזה נחסך ממך?

חווית בחייך משברי אמון וראית מערכות יחסים נבנות ומתפרקות. נוכחת לראות איך משבר אמון נראה גם בתוך המשפחה. אני מקווה שיאלי מצא אותך ומעדכן אותך במה שהחסרת. בתוך הכאוס הכאוטי שנוצר סביבנו נשארו גם דברים שיפה וטוב לחיות עבורם ואני מנסה בכל מאודי להיאחז בהם.

הציורים שציירת נחשפים לציבורים חדשים, חובבי אומנות וקרובים. הצבעים מתפלשים לתוך השחור והלבן של המציאות, מציגים פרשנות יפה לנוף ארץ ישראלי. תזכורת לחיים שנבנו פה בעמל רב על ידי רבים וטובים. חלק מהציורים כבר מצאו לעצמם בית חדש, וכעת הם מעטרים בתים של אוהבים וחובבים. ביתי שבאשבל וביתי שבנערן מלאים בציורים שמזכירים לי אותך ואת התקווה שבאומנות.

הנכדים גדלים ומתפתחים, מחפשים את דרכם בעולם. מבקשים להרבות טוב, לחזק אמון, להגביר יופי, לשתף ולטפח קירבה.

נמצא פה גם איתמר, שלא זכית להכיר. אני יודע שמאד רצית. אמרת לי את זה על מיטת חולייך בשבוע האחרון לחייך. הצטערת שלא זכית לראות ממני נכד ואני בניסיון עמום רציתי שתדעי שהוא עוד יבוא. אז הוא כאן, והוא גדל בבתים מלאים בציורים שלך. מקבל נשיקות וחיבוקים בכמות שאני מקווה שתשתווה למה שאת היית נותנת לו היית פוגשת אותו. הוא חייכן וסקרן, יש לו אף מרינברגי קטן וחמוד. הוא מגיב יפה ל"ברה ברה בוץ". הוא אור גדול ואושר גדול ויש לו אמא מדהימה, שותפה לחיים וחברה אוהבת שיחד איתי רוצה בשבילו מקום טוב לחיות בו. יש לו סבא וסבתא יקרים שמחבקים ומטפלים בחיפה והוא לא מתקמצן על אהבה גם לסבא האוהב שלו – סבא מיכה. אם היית איתנו היום, אני חושב שהיית מאושרת מהגעתו לחייך כמו שאני מאושר מהגעתו לחיי. אני מספר עליך והוא יכיר אותך ככל שיגדל.

את מאד חסרה לי. אני חושב עליך הרבה. המשפחה עדיין נפגשת כפי שביקשת מאיתנו. אני מקווה שמסורת החיים של מפגש ואהבה יהיו האבן שנשארת אחריך בעולם.