שנה בלי אמא - קטעים שקראנו והשמענו במלאת שנה

יותם:

שנה בלי אמא.

בשנה האחרונה שיתפתי אתכם באופן די פומבי ברגעים החלשים והפגיעים שלי. אני מרשה לעצמי לפנות אליכם, החיים, אלו שאהבו ואוהבים את אמא שלי כי אמא כבר לא שומעת. היא הקשיבה לי רוב קשב במהלך חייה ועכשיו מותר לה לא להקשיב יותר ולכנס אתכם סביבה כדי שנוכל לשתף ולהקשיב. היא עשתה לכם את זה גם בחייה, כינסה אתכם בהרכבים שונים בביתה, המעוז החם שלה, ואירגנה תכנית אמנתית כדי שיהיה משהו מעניין לדבר עליו לפני ואחרי. אבל אני לוקח לעצמי את הזכות לספר שמה שהיא רצתה באמת שיקרה זה שניפגש, קצת כמו עכשיו, ונספר ונקשיב.

בשנה האחרונה היינו סגורים הרבה בבית. אמא הייתה אדם של בית בסך הכל. מאד השקיעה בעיצובו, בהתאמת צבע השטיח לריהוט העתיק, בקישוט קירות הבית בציוריה ובציורי נשים מוכשרות אחרות מהמשפחה (וגם שני העתקים של גוטמן...). מאז יצאה לפנסיה הספיקה לבלות בסלון לא מעט ואפילו סגרה פער של 14 עונות של האנטומיה של גריי. חלק גדול מהזמן אהבה לצפות בנכדים גדלים בבית שלה בין הצעצועים ורהיטים, מטפסים עליה ועל הכורסאות. לקראת השנה נברתי בארכיון הוידאו המשפחתי ומצאתי שעות של וידאו שאמא צילמה את הנכדים מתרוצצים בסלון. ובשנה הזו הסלון חסר את אמא מאד. את המבט המופתע כשאני פותח את הדלת לביקור לא מתוכנן וצעקת יושקל'ה מתפרצת מהכורסא ועד אלי בנשיקה וחיבוק ארוך. חסר את המבט מלא הגאווה על המשפחה המכונסת ביחד עם גיטרה, שירים וריקודים. שנה שהוכרחנו להיות בבתים ואמא לא פה להיות איתנו בה.

בשנה הזו זכיתי להיפגש מרחוק עם רבים מכם, ולמפגש קרוב ואוהב עם חלקכם. הזמנתם אותי לשתף בתחושה שלי, באובדן. שאלתם אותי מה אני צריך. החזקתם לי את היד. תליתם את הציורים של אמא על קירות הבתים שלכם. הגבתם למייל התפוצה שנשלח כשעדכנתי באתר. הזמנתם לארוחה, התעניינתם במשפחה, חידשתם בסיפורים ובתמונות. זכיתי לחשוף את הציורים של אמא חשיפה משמעותית יותר יחד עם אבא ולגלות את גלי האהדה שאמא לא זכתה להם בחייה. אמא הביישנית, שהייתה בטוחה שציוריה לא מושלמים, פתאום נוגעים בחייהם של אנשים חדשים. התחלנו לקבל תגובות של חובבי אמנות שמצטערים שפספסו את אמא בחייה, שמרגישים שהם מכירים את אמא רק דרך התבוננות בציורים, שבמשיכות מכחול היא מזקקת את נוף ילדותם. זכיתי לשבת לשיחות ולהזרים דם למחזור החיים שפעם פעימות חלשות יותר בשנה האחרונה. אני מודה לאמא שחינכה אותי להיות מי שאני, ולאבא שבמשך חייו לצד אמא ספג הרבה מאישיותה ואת הרגישות הרבה ממשיך לחיות איתנו עד היום. אני מודה לעידן ותאיר שעזרו לי לשמור על ההבטחה לאמא משנה שעברה כאן בבית העלמין לשמור אחד על השניה ולהמשיך להיפגש. מודה לחברים ולחברות שלי שחיים איתי את החיים כפי שאמא חשבה שראוי לחיות אותם – מלאים בטעם.

במלאת שנה מטריד אותי במיוחד מחזור האבל. מיד בתום הלוויה ישבנו שבעה. ובתום השבעה עלינו לקבר. ובמלאת 30 יום לפקוד את המצבה. והנה חלפה שנה, ומה הלאה? אמא הייתה איתי בהרבה רגעים השנה, ליוותה אותי בקולה שעוד חד ומדויק בזכרוני, במבטים שנצרבו בי. אני מקווה שבמהלך השנה הקרובה אמא תוכל להמשיך ללוות אותי ברגעים היפים והמתחדשים של החיים. שאוכל להגשים את צוואתה כפי שלחשה לי לפני שנה. אני מקווה שאפילו שאחרי שחולפת שנה ואין יותר נקודות התכנסות יהודיות מסורתיות, נחיה חיים של מסורת הוויה. שאוכל לזמן בכל רגע שארצה את דמותה לחיי, לחיינו. שתוכלו להסתכל עלי ולראות קצת אותה. לפחות הקרחת שלי בכיוון.

אני מתגעגע מאד לאמא שלי. ורוצה שנצא בריאים מהשנה הזו, כדי שנוכל לחיות חיים מלאי טעם ביחד.

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ

דברים ל, יט'

עידן:

טלי:

מתנצלים על נפילת השידור החי. היה קושי גם לדבר וגם לוודא שהכל עדיין עובד.

תודה לכל מי שהגיע.